היסטוריה

פסיכולוגיה פרהנטלית ופרינטלית הינו תחום יחסית צעיר, שנמצא בתהליך התפתחות מתחילת שנות ה – 80. עם זאת, האירועים שהובילו להיווסדו, מקורם בתחילת המאה הקודמת⁷.

התפתחות מוקדמת

במהלך השנים המוקדמות של המאה הקודמת פסיכואנליטיקאים, רופאים ופסיכיאטרים בארה"ב ובאירופה החלו להבחין שמטופליהם מעלים "זכרונות" ממשיים של חוויות שחוו בזמן שהיו ברחם ובזמן הלידה. הם גילו שלאותן חוויות מוקדמות היתה השפעה ברורה על חיי המטופלים בהווה; כאשר הזכרונות הובאו למודעות ועובדו, חלק ניכר מהבעיות הפסיכולוגיות והגופניות מהם סבלו המטופלים נפתרו. למרות שאנשי מקצוע אלו עבדו בנפרד זה מזה והשתמשו בשיטות טיפול שונות, כמו פסיכואנליזה מסורתית, טיפול תרופתי מבוקר ומבחר של טכניקות נשימה, ממצאיהם הטיפוליים היו דומים ועקביים. ממצאים אלו תרמו להתפתחות הבסיס התיאורטי של פסיכולוגיה פרהנטלית ופרינטלית⁷.

מספת הפסיכולוג אל זכרונות העבר

הראשון שהציע כי לתהליך הלידה יכולות להיות השלכות פסיכולוגיות קבועות על האדם היה זיגמונד פרויד⁷. במהדורה השניה של ספרו המפורסם פירוש החלום¹⁰ (The Interpretation of Dreams), פרויד הוסיף הערת שוליים בזו הלשון: "הלידה הינה החוויה הראשונה של חרדה, ולכן היא מהווה את המקור ואב הטיפוס לרגש החרדה"¹⁰. בהתחלה פרויד סבר כי תחושת המחנק כתוצאה מרמות חמצן נמוכות בלידה היא שגרמה לתינוק לחוות את הלידה כאירוע טראומתי אך מאוחר יותר הוא טען שזכרונות מזמן הלידה הם בכלל פנטזיות⁷.

הלידה כאירוע טראומטי

אוטו ראנק, תלמידו ובן טיפוחיו של פרויד, נחשב על ידי רבים כאבי הפסיכולוגיה הפרהנטלית והפרינטלית. ראנק פיתח את השקפתו של מורהו על לידה לתיאוריה שלמה. הרעיון שעומד בבסיס התיאוריה של ראנק היא שטראומת הלידה היא המקור לכל ההפרעות הנפשיות¹⁷. ראנק האמין שהלידה היא חוויה טארומטית מיסודה משום שהיא מביאה באופן בלתי נמנע לקיצם של החיים המאושרים והנעימים ברחם, אותם ראנק המשיל ל"גן עדן". חווית הפרידה בלידה, לדעת ראנק, היא גם המקור לחרדת הפרידה, משום שהיא נסיון הפרידה הראשוני של האדם¹⁷. בניגוד לפרויד, ראנק האמין שטראומת הלידה נובעת מחוויה אמיתית ולא מפנטזיה ושדרך פסיכותרפיה ניתן להעלות את הזכרונות הטראומטיים הקשורים בלידה ולטפל בהם. ראנק פרסם את התיאוריה שלו בספר The Trauma of Birth שיצא לאור בשנת ⁷1929.

מקורביו של פרויד חששו שהתיאוריה של ראנק תצמצם את ערכה של עבודתו של פרויד ולכן שיכנעו אותו לדחות את ראנק והביאו להדחתו מקהילת הפסיכואנליטיקאים^7,16. ייתכן שזו גם הסיבה לכך שהערת השוליים המקורית לגבי ההשפעה הטראומטית של הלידה לא קיימת בהוצאות הבאות של פירוש החלום של פרויד. על אף שעבודתו של ראנק תרמה רבות להתהוותה של הפסיכולוגיה הפרהנטלית והפרינטלית, חלק מטענותיו הופרכו מאוחר יותר על ידי קלינאים אחרים. למשל, נמצא כי החיים ברחם אינם מאושרים כפי שראנק האמין, אלא יכולים להכיל חוויות טארומטיות שמשפיעות לרעה על העובר, לא פחות מאשר הלידה עצמה¹⁶.

טראומות מהחיים ברחם

כ 25 שנים לאחר שראנק פירסם את עבודתו, תלמידו, נַאדוֹר פוֹדוֹר, פסיכואנליטיקאן הונגרי המשיך לפתח את התיאוריה של מורו על בסיס עבודתו הקלינית עם מטופליו. פודור היה מהתיאורטיקנים הראשונים שהאמינו שאירועים בתקופה הפרהנטלית יכולים להיות טראומטים עבור העובר^1,7,20 וטען שרבים מהחלומות של מטופליו שיקפו חויות שחוו בתקופה הפרהנטלית והפרינטלית של חייהם^1,15. הוא גם האמין בקיומו של קשר טלפתי-רוחני בין האם והעובר במהלך ההיריון⁷. פודור פיתח טכניקות טיפוליות שונות שנועדו לעבד זכרונות מהתקופה הפרהנטלית ולהתיר את ההשפעות השליליות של תהליך הלידה¹. ספרו The Search for the Beloved: A Clinical Investigation of the Trauma of Birth and Pre-Natal Conditioning פורסם בשנת 1949⁷.

פְרָנְסִיס מוֹט, פסיכואנליטיקאן בריטי ותלמידו של פודור, ידוע כמי שפיתח לראשונה טיפול לילדים מתוך הגישה הפרהנטלית והפרינטלית. טיפול זה כלל שחזור גופני של אירוע הלידה⁷. מוט האמין בקיומה של מודעות בשלב ההפרייה וטען שאירועים במהלך שלב מוקדם זה בחיים יכולים להיות בעלי השפעה מכוננת על האופן שבו האדם חווה את החיים בעתיד¹. מוט תבע את המושג “Negative Umbilical Affect". המשמעות הרחבה של מושג זה היא שהאשה ההרה יכולה להעביר את מצוקותיה לעובר אותו היא נושאת ברחמה דרך חבל הטבור^7,17.

הגוף זוכר

באותה תקופה, רופאה ופסיכואנליטיקאית אמריקאית בשם פִילִיס גְרִינְקֵייר חקרה כמו עמיתיה האירופאים את המקורות למצוקות האדם וכמותם האמינה באפשרות כי אלו נעוצות בחוויות מהתקופה הפרהנטלית והפרינטלית¹⁷. גרינקייר הדגישה כי לידה נרתיקית ללא התערבות הינה בעלת ערך שלא יסולא בפז עבור התינוק וטענה כי הלידה מותירה בנו עכבות גופניות⁷. אֵלִיזָבֶת’ פֶהֶר, גם היא פסיכואנליטקאית אמריקאית, פתחה בסוף שנות ה – 60 שיטה בשם Natal Therapy במטרה לטפל בסימפטומים שמקורם בטראומה מהלידה^7,17. הטיפול נערך במסגרת קבוצתית בה המטופלים חוו שחזור גופני של אירוע הלידהוכלל גם טיפול פסיכואנליטי פרטני. פהר האמינה ששיחזור טראומת הלידה היא זו שמביאה להקלה בסימפטומים שנוצרו כתוצאה מאותה טראומה. לֶסְלִי פֶהֶר, ביתה של אליזבת’ ויועצת במקצועה, תיעדה את עבודתה של אימה ואף פיתחה אותה. בשנת 1980 היא פרסמה את הספר The Psychology of Birth: Roots of Human Personality⁹ בו היא, בין השאר, מייחסת סוגי אישיות מסוימים לחוויות לידה ספציפיות כמו לידה מכשירנית, לידה בניתוח קיסרי, לידת עכוז ולידה מוקדמת.

רעיונותיו של וִילְהֶלְם רָייךְ, הפסיכיאטר והפסיכואנליטיקן האוסטרי המפורסם, השפיעו על התפתחות הבסיס התיאורטי של הפסיכולוגיה הפרהנטלית והפרינטלית. רייך האמין שהתקופה הפרהנטלית והפרינטלית מכוננת את הבסיס הפסיכולוגי של האדם ושאם בריאה בנפשה מספקת לעובר את הסביבה הטובה ביותר להתפתחות. רייך גם הזהיר מפני שימוש בתרופות בזמן ההיריון והתנגד לשימוש בתרופות שסממו נשים במהלך הלידה⁷.

זיכרון תאי?

אחד האנשים שתרמו רבות להתפתחותו של תחום הפסיכולוגיה הפרהנטלית והפרינטלית היה פְרָאנְק לֵייק, רופא ויועץ כמורה בריטי. לייק הושפע מעבודתם של מוט ורייך. הוא היה משוכנע שמקור סיבלם של רוב האנשים טמון בחוויות מהתקופה הפרהנטלית והפרינטלית ובייחוד באירועים שהתרחשו במהלך השליש הראשון להיריון. לייק גם האמין כי זיכרון תאי (Cellular Memory) הינו אפשרי, כלומר שתאים בגוף העובר המתפתח הינם בעלי יכולת לאכסן זיכרונות עוד לפני שמערכות המוח הקשורות בזיכרון מתפתחות^7,17. לייק השתמש ב LSD ככלי טיפולי עם המטופלים שלו בשנות ה – 40 וה – 50, תקופה בה הדבר היה נהוג בקרב פסיכולוגים ופסיכיאטרים. אלו מצאו ש LSDמשנה את מצב ההכרה ומביא את האדם למצבים רגרסיביים. לייק גילה שתחת השפעת ה LSD המטופלים שלו נהיו מודעים לחוויות טראומטיות מוקדמות, למשל מזמן הלידה שלהם. ברגע שהחוויות נהפכו למודעות, ניתן היה לעבד אותן באמצעות טיפול¹⁷. עם הזמן, לייק זנח את השימוש ב LSD לטובת טכניקות נשימה רייכייאניות על מנת להעביר את מטופליו רגרסייה לתקופה הפרהנטלית והפרינטלית הראשונית⁷.

טיפול קבוצתי

לייק עסק בטיפול פרטני אך גם פיתח גישה ייחודית לטיפול בקבוצות מתוך הפרספקטיבה הפרהנטלית והפרינטלית. לייק כינה את הקבוצה הטיפולית בשם“Research Group” . מדובר בעצם בסדנה טיפולית שנמשכה בין יום ליומיים, שבה השתתפו על פי רוב כ 20 משתתפים, לייק עצמו ומספר אסיסטנטים. בתחילת הסדנה לייק ראיין את המשתתפים על מנת ללמוד על ההיסטוריה שלהם ותלונותיהם העיקריות וגם התרכז ביצירת דינמיקה חיובית ואמון בין המשתתפים. בהמשך המשתתפים נחלקו לקבוצות של ארבעה או חמישה וכל משתתף בתורו עבר רגרסייה לתקופת ההפרייה, ההיריון והלידה על מנת להעלות ולעבד חוויות טראומטיות. התהליך נעשה בדרך כלל בזמן שהמשתתף שוכב על מזרון מרופד ונתמך על ידי לייק או אחד האסיסטנטים שלו ושאר משתתפי הקבוצה¹³. הקבוצה הטיפולית של לייק היוותה אב-טיפוס לקבוצות טיפוליות בגישה פרהנטלית ופרינטלית שפותחו על ידי מטפלים אחרים¹¹.

האם משפיעה על העובר

לייק הרחיב את הרעיון של מוט לגבי ה - “Negative Umbilical Affect” לתיאוריה שאותה הוא כינה "Maternal-Feta Distress Syndrome". הנחת היסוד של תיאוריה זו היא שהתינוק סופג את רגשות אמו בשלבים מוקדמים ביותר של ההיריון, אפילו בזמן השתרשות העובר ברחם האם. לייק טען שהתינוק רגיש במיוחד לרגשותיה השלילייים של האם, אותם הוא חווה כפולשניים, והאמין שלרגשות אלו השפעה ארוכת טווח על מבנה האישיות של התינוק ועל התפתחות מצבים פסיכוסומטיים בעתיד, כמו אסטמה ^1,7,15. לייק האמין שיש להעמיד בראש סדרי העדיפויות החברתיים את צרכיהן וטובתן של נשים הרות על מנת לצמצם את ממדי האלימות וליצור עולם של שלום⁷. השקפה זו מהדהדת עד היום בתחום הפסיכולוגיה הפרהנטלית והפרינטלית.

ארבעה שלבים רגשיים בלידה

כמו לייק, סְטַנִיסְלָב גְרוֹףְ, פסיכיאטר צ’כי, השתמש ב LSD בעבודתו עם אלפי מטופלים בשנות ה – 50 ⁷. גרוף נוכח שתחת השפעת ה LSD, רוב המטופלים שלו עברו רגרסייה לשלב הלידה וזיהה ארבעה שלבים קבועים שהמטופלים שלו היו עוברים במהלך הרגרסייה (אלו שנולדו בלידות נרתיקיות). שלבים אלו, אותם גרוף כינה "Basic Perinatal Matrices" ובקיצור BPM’s, מקבילים פחות או יותר לשלבי הלידה^1,3,7,8:
BPM I – איחוד ראשוני עם האם – שלב שמייצג את תחושת האושר ה"אוקיאנית" שמאפיינת את העובר בתחילת ההיריון עד מחציתו.
BPM II – אנטגוניזם עם האם – שלב שקשור לתחילת הלידה. כאשר צוואר הרחם סגור, התינוק חש לכוד, כאילו "אין מוצא", חסר ישע וחסר אונים, ותקוע בלי יכולת לנוע.
BPM III – סינגריה עם האם – שלב שקשור לתהליך הלידה עצמו. התינוק סובל ונלחץ על ידי התכווצויות הרחם. אך מכיוון שיש תנועה ושינוי, התינוק חש תקווה תוך כדי המאבק בדרך החוצה.
BPM IV – היפרדות מהאם – שלב שמייצג את מעבר התינוק מהאם אל העולם ואת תום המאבק. שלב זה מאופיין בתחושה של ניצחון, הקלה, אופוריה ואף התעלות מאנית^1,7,15.

חוויות העבר משפיעות על החיים בהווה

גרוף הסיק מתוך נסיונו הקליני הרב כי החווייות הגופניות, הרגשיות והרוחניות של האדם במהלך הלידה משפיעות על הדרך שבה האדם חווה את חייו בעתיד¹. הוא פיתח תיאוריה שלמה שמסבירה את האופן שבו המוח מאכסן זכרונות של חוויות בעלות מטען רגשי זהה לאורך החיים, אותה הוא כינה תיאוריית ה COEX System^7,19 . תיאוריה זו מסבירה, בין השאר, שחוויות טראומטיות מהתקופה הפרהנטלית והפרינטלית מהוות בסיס שעליו נוספות חוויות טראומטיות בעלות מטען רגשי זהה לאורך החיים. כך נוצרת מערכת COEX מסוימת אשר משפיעה על דפוס החשיבה וההתנהגות של האדם. דפוס זה ניתן לשנוי על ידי טיפול².

גרוף הפסיק להשתמש ב LSD עם מטופליו בשנות ה – 60 כאשר הסם נאסר לשימוש בארה"ב¹⁷. לאחר מכן, הוא פיתח טכניקת נשימה מיוחדת בשם "Holotropic Breathwork"⁷ שבאמצעותה העביר את מטופליו למצבים רגרסיביים תוך כדי שימוש בקולות, מוסיקה ותנועה^1,3.

מ LSD לטיפול רגרסיבי

בשנות ה – 60 וה – 70 מטפלים שונים פיתחו טכניקות טיפוליות חדשות שאפשרו גישה לזכרונות מודחקים של חוויות מוקדמות. טכניקות אלו היו בעיקר רגרסיביות⁷. למשל הפסיכולוג אָרְתוּר גָ’אנוֹב, פיתח את ה "Primal Scream Therapy" הידוע גם בשם "³"Primal Therapy ולֶאוֹנַרְד אוֹר, פיתח טכניקת נשימה מודעת בשם "Rebirthing Breathwork"^3,14. בנוסף לטכניקות אלו, מומחים כמו הפסיכולוג דֵיוִיד צֶ’יימְבֵּרְלֵיין והגניקולוג דֵיוִיד צִ’יק התחילו להשתמש בהיפנוזה על מנת להעביר את מטופליהם למצבים רגרסיביים שהעלו זכרונות מודחקים מהתקופה הפרהנטלית והפרינטלית. ברגע שזכרונות אלו הפכו למודעים, ניתן היה לעבד אותם ולהביא לפתרון בעיות פסיכולוגיות^3,7.

התפתחות בשלושים השנים האחרונות

במשך שנים, מטפלים שונים היו עדים להשפעתם העמוקה של חוויות מהתקופה הפרהנטלית והפרינטלית על האדם ולערך המוסף שבחשיפת הזכרונות המודחקים מתקופה ראשונית זו ועיבודם במהלך טיפול. הממצאים הקליניים הצביעו באופן עקבי לאפשרות שעוברים ויילודים הינם בעלי תודעה, מודעות ויכולת זיכרון⁷. הנחות אלו סתרו באופן גורף את האמונה שרווחה באותה תקופה לגבי היכולות של עוברים ויילודים. אלו נתפשו כחסרי יכולת, תת אנושיים, משעממים ומטופשים^4,6. בנוסף על כך, באותה תקופה לא היו מחקרים מדעיים שתמכו בממצאים קליניים אלו²¹. לאור עובדות אלה, מטפלים בעלי גישה פרהנטלית ופרינטלית התקשו להפיץ את הפילוסופיה שלהם בקרב הציבור הרחב ולקבל את הכרתה של הפסיכולוגיה המסורתית¹⁵.

התאגדות מקצועית

אחד המהלכים שהביא לשינוי במעמד הפסיכולוגיה הפרהנטלית והפרינטלית היה התאגדות מקצועית של מטפלים בתחום באירופה⁷. בתחילת שנות ה – 70, גוּסְטָב הָאנְס גַארְבֵּר, פסיכיאטר אוסטרי הקים את ה International Study Group for Prenatal Psychology במטרה ליצור שיח בינלאומי בנושא פסיכולוגיה פרינטלית ופרהנטלית¹⁸. חברי האיגוד, ששמו השתנה יותר מאוחר ל International Society of Prenatal and Perinatal Psychology and Medicine, כוללים פסיכואנליטיקאים, גניקולוגים, נאונטולוגים, רופאי ילדים, אנדוקרינולוגים, מיילדות ומדריכות הכנה ללידה. מאז הקמתו, מקיים האיגוד כנסים בינלאומיים ומוציא לאור את הרבעון The International Journal of Prenatal and Perinatal Psychology and Medicine⁷.

פריצות דרך

מהלך משמעותי נוסף בהתפתחות התחום היה פרסומו של הספר המהפכני והשנוי במחלוקת The Secret Life of the Unborn Child בארה"ב בשנת 1981. הספר, שנכתב על ידי הפסיכיאטר הקנדי תוֹמָאס וֶורְנִי יחד עם ג’וֹן קֶלִי הפך במהרה לרב מכר ותורגם ל 25 שפות. ייחודו של הספר באותה עת היה בכך שבנוסף לכך שהציג ממצאים קליניים ואנקדוטליים לגבי חוויות פרהנטליות ופרינטליות, הוא גם חשף ממצאים מדעיים אמפיריים חדשניים שהראו כי תינוקות מסוגלים לחוש, להרגיש, ללמוד ולזכור ברחם ולאחר הלידה⁵.

רבים רואים בתומאס וורני את איש החזון והמייסד של הפסיכולוגיה הפרהנטלית והפרינטלית ^1,5. בשנת 1982, ניסה וורני לחשוף את התחום החדש בפני איגוד הפסיכולוגים האמריקאי אך נדחה. אף על פי כן, וורני לא ויתר וקיים בשנת 1983 את הקונגרס הבינלאומי הראשון בנושא פסיכולוגיה פרהנטלית ופרינטלית בארה"ב. באותה שנה וורני גם ייסד את Prenatal and Perinatal Association of North America שידוע היום בשם Association of Prenatal and Perinatal Psychology and Health. האיגוד האמריקאי שנוסד 12 שנים לאחר האיגוד האירופאי שם לו למטרה להמשיך ולחקור את האופן שבו האישה ההרה משפיעה על העובר ואת השפעות התערבויות בלידה על האם והתינוק, לפתח טכניקות טיפול בטראומות שמקורן בתקופה הפרהנטלית והפרינטלית, להגביר את הבריאות הגופנית והמנטלית של אמהות, אבות ותינוקיהם, לפרסם ולהפיץ מידע בנושא פסיכולוגיה פרהנטלית ופרינטלית ולארגן מפגשים חינוכיים שמטרתם לחקור את הנושאים הללו⁵. חברי APPPAH הינם בעלי רקע מגוון והם באים מתחומים שונים כמו פסיכולוגיה, גניקולוגיה, מיילדות, רפואה, רפואת ילדים, אנתרופולוגיה, ביולוגיה ורפואה הוליסטית. מאז שנת 1986 מפרסם האיגוד את הרבעון Journal of Prenatal & Perinatal Psychology & Health. האיגוד מקיים כנסים דו שנתיים מאז שנת 1983 ⁷.

בשנות ה – 80 וה – 90 וִוילִיאָם אֶמֵרְסוֹן, רֶיימוֹנְד קָסְטֵלִינוֹ ווֵונְדִי אָן-מֶקָרְתִ’י, כולם מטפלים מתחום הפסיכולוגיה הפרהנטלית והפרינטלית, החלו לפתח טכניקות טיפוליות לעבודה עם תינוקות, ילדים ומשפחותיהם. הטכניקות שפיתחו מסייעות להורים לטפל בילדיהם שחוו טראומה בתקופה הראשונית לחייהם. בנוסף על כך, מטפלים אלו פיתחו קווים מנחים להתייחסות לעוברים ולקבלת פניהם של יילודים, שמטרתם למנוע היווצרות טראומות מסוג זה מלכתחילה⁷.

עם הפנים אל העתיד

בשנת 1999 מֶרְטִי גְלֵן, וֵונְדִי אָן-מֶקָרְתִ’י וקֶן בְּרוּאֶר התאחדו להקים את Santa Barbara Graduate Institute המוסד האקדמי הראשון בעולם המקנה תארים מתקדמים בפסיכולוגיה קלינית ופסיכולוגיה ייעוצית עם התמחות בתחום הפסיכולוגיה הפרהנטלית והפרינטלית. השלושה הכירו בצורך להמשיך ולמסד את התחום על ידי קידום המחקר האקדמי בענף והכשרת מטפלים בעלי גישה פרהנטלית ופרינטלית^7,11. בשנת 2009 הצטרפה Santa Barbara Graduate Institute לאחד מבתי הספר הגדולים לפסיכולוגיה בארה"ב - The Chicago School of Professional Psychology.

Adzema, M. D. (2004). Falls from grace: Spiritual and philosophical perspectives of prenatal and primal experience. Retrieved from http://www.primalspirit.com/falls_thesis_chapter1.html
Castellino, R. (2000). The stress matrix: Implications for prenatal and birth therapy. Journal of Prenatal & Perinatal Psychology & Health, 15(1), 31-62.
Chamberlain, D. B. (1988). Babies remember birth and other extraordinary scientific discoveries about the mind and personality of your newborn. Los Angeles, CA: J.P. Tarcher.
Chamberlain, D. B. (1999). Babies are not What We Thought: Call for a New Paradigm. Journal of Prenatal & Perinatal Psychology & Health, 14(1-2), 127-144.
Chamberlain, D. B. (2000). Looking back: Personal reflections on the history of our association part I: Conception to birth. Journal of Prenatal & Perinatal Psychology & Health, 14(3-4), 237-242.
Chamberlain, D. B. (2001). A brief historical review of PPN from one of the founders of the field. A streaming video. Santa Barbara Graduate Institute, Santa Barbara, CA.
Contey, C. A. (2006). Mothering the integrated self: Two women’s experiences of mothering through the lens of an emerging new paradigm. Unpublished Dissertation, Santa Barbara Graduate Institute, Santa Barbara, CA.
DeMause, L. (1982). Foundations of psychohistory. Retrieved from http://www.psychohistory.com/htm/contents.htm
Feher, L. (1980). The Psychology of birth: Roots of human personality. New York: Continuum.
Freud, S. (1994). Brill, A. A. (Trans.). The interpretation of dreams. New York: The Modern Library. (Original work published in 1900).
Glenn, M. (n.d.). President’s Welcome. Retrieved February 28, 2009, from http://www.sbgi.edu/html/about.html
Glenn, M. (2002). The use of body-centered psychotherapy in working with prenatal and perinatal imprints within a group context. Proceedings, 3rd United States Association Body Psychotherapy Congress, June, 2002.
House, S. H. (2000). Primal integration therapy--school of Lake: Dr Frank Lake MB, MRC Psych, DPM (1914-1982). Journal of Prenatal & Perinatal Psychology & Health, 14(3-4), 213-235.
Orr, L. (n.d.). Discovery of Rebirthing-Breathwork. Retrieved February 27, 2009, from http://www.rebirthingbreathwork.com/aboutrb/discovery
Ridgway, R. with House, S. H. (2006). The unborn child: Beginning a whole life and overcoming problems of early origin. New York: Karnac.
Rhodes, J. (2003). Birth psychology. Retrieved from http://drjeane.org/BirthPsychology.html
Ridgway, R. with House, S. H. (2006). The unborn child: Beginning a whole life and overcoming problems of early origin. New York: Karnac.
Schindler, S. (2000). Toward a scientific approach to prenatal psychology: From twilight to dialog. Journal of Prenatal & Perinatal Psychology & Health, 1(3-4), 201-212.
Sharp, G., & Sharp M. (2009). COEX Systems. Retrieved February 25, 2009 from The SpiritWiki: http://www.thespiritwiki.com/index.php/COEX_Systems
Pre- and perinatal psychology. (n.d.). Retrieved January 10, 2009, from Wikipedia, the free encyclopedia: http://en.wikipedia.org/wiki/Pre-_and_perinatal_psychology
Verny, T. R. with Weintraub, P. (2002). Tomorrow’s baby: The art and science of parenting from conception through infancy. New York: Simon & Schuster.

היסטוריה

מבוא