פסיכולוגיה פרהנטלית ופרינטלית - Prenatal and Perinatal Psychology

הורות בהיריון

 
ההנחה הרווחת במדינות העולם המערבי כיום היא, שהורות מתחילה לאחר הלידה. גישה זו משתנה לאור הממצאים הקליניים והמחקריים מתחום הפסיכולוגיה הפרהנטלית והפרינטלית. היום ברור כי הורות אינה מתחילה עם הולדת התינוק אלא במהלך ההיריון עצמו ויש הטוענים שאף קודם לכן - לפני ההתעברות 5,27,28.
 
הורות מודעת
מומחים מתחום הפסיכולוגיה הפרהנטלית והפרינטלית טוענים, על סמך נסיונם הקליני, כי עוברים ויילודים חווים את מה שעובר על הוריהם9,17  ושמצבו הרגשי של ההורה משפיע באופן ישיר על העובר. לטענתם, אירועי חיים בעלי מטען רגשי שלילי יכולים להשאיר את חותמם על עוברים ויילודים, מכיוון שמנגנוניי ההגנה שלהם אינם בשלים. למשל משברים בין-אישיים ומריבות בין האם לאב, היריון לא רצוי או נסיונות הפלה, אירועים טראומטיים כמו מוות של קרוב משפחה, ועוד8,9.
 
אחת מהנחות היסוד של הפסיכולוגיה הפרהנטלית והפרינטלית היא שמראשית החיים תינוקות הינם בעלי תודעה ומודעות ויכולים לקלוט ולתקשר באופנים שונים. לאור זאת, חשוב וראוי להתייחס אל העובר ואל היילוד כאל ייצור רגיש, תבוני ובר קיימא, בעל רגשות, מחשבות ותחושת עצמי. כאשר הורים מכירים ביכולות אלו של תינוקותיהם הם בעצם פותחים ערוץ תקשורת עימם1,6,18,24.
 
כאשר ערוץ תקשורת זה נפתח, הורים יכולים להכיר בחוויה של התינוק ולמתן את השפעות השליליות הפוטנציאליות של אירועי החיים. למשל, אם האם חווה אירוע קשה או מלחיץ חשוב שהיא תשתף את התינוק בתחושותיה באמצעות תיקשורת ישירה. היא יכולה לומר לעובר בצורה פשוטה:
 
"אני מאוד מתוחה וכועסת היום. אני יודעת שגם את/אתה חש/ה את המתח שלי. אני מצטערת. זה בוודאי לא נעים. אני משתדלת להתמודד עם המצב כדי ששנינו נרגיש טוב יותר."18
 

ההשפעות השליליות של מתח אמהי בהיריון


חוקרים מתחומים שונים, בוחנים את ההשפעות המזיקות של מתח אימהי בהיריון על העובר מאז שנות ה 70 המוקדמות2. ממצאיהם מורים על השפעות קצרות טווח של מתח אימהי בהיריון על הלידה והיילוד וכן השפעות התפתחותיות, רגשיות והתנהגותיות ארוכות טווח על הפעוט והילד:
השפעות קצרות טווח על הלידה והיילוד – מחקרים מצאו באופן עקבי קשר בין מתח אימהי בהיריון ומשקל לידה נמוך, לידה מוקדמת והיקף ראש קטן יותר ביילוד, המהווה מדד להתפתחות מוחית15,22. היקף ראש קטן, משקל לידה נמוך ופגות לכשעצמם נמצאו קשורים עם סיכון מוגבר לפתח בעיות התפתחותיות כמו יכולות אקדמיות נמוכות, יכולות שכליות ירודות, IQ נמוך, בעיות התנהגותיות, מצוקות פסיכולוגיות ודיכאון קשה. בנוסף, נמצא כי ילדים שמשקל לידתם היה נמוך הם בסיכון מוגבר לסבול מהיפראקטיביות וקשיים בתקשורת בין-אישית15.

השפעות ארוכות טווח בפעוט ובילד - מחקרים מצאו כי מתח אמהי בהיריון קשור בעיכוב בהתפתחות מוטורית ושכלית13 וכן ביכולות שפתיות נמוכות14. בנוסף לאלו, נמצא קשר בין מתח אימהי בהיריון וקשיים בויסות קשב12 ומזג "קשה"10.

 
מהו בעצם המנגנון שבאמצעותו מועבר מתח אמהי לעובר?
רוב המידע לגבי המנגון מגיע ממחקרים על חיות15 וטרם הוכח בצורה מלאה בבני אדם. מחקרים על חיות מראים כי הורמוני דחק (סטרס) שעוברים לתינוק דרך חבל הטבור הם אלו שעשויים להיות אחראיים להפרעות הקצרות וארוכות הטווח הקשורות למתח אימהי בהיריון22. מחקרים אלו מראים, כי הורמוני דחק משפיעים על ציר ה Hypothalamic-Pituitary-Adrenal, המהווה חלק ממערכת התגובה לסטרס. הם משבשים את פעילותו וגורמים לו להיות פעיל יתר על המידה, כך שבחיים הבוגרים סף הגירוי לסטרס יהיה נמוך יותר21,22. יתר על כן, מחקרים שנעשו על חיות ובני אדם מצביעים על כך שרמות הורמוני דחק אימהי גבוהות במהלך השליש הראשון להיריון יכולות להביא ללידה מוקדמת, משום שהן גורמות לשינויים בשלייה ובהורמונים שהיא עצמה מפרישה4,25.
 
הנאונטולוג המנוסה, פרדריק וירת' טוען בספרו Prenatal Parenting29 כי כאשר אישה הרה נמצאת במתח, עצם העובדה שהיא במתח פחות משמעותית מאשר המהירות שבה היא מזהה את המצב ופועלת להפחית את הורמוני הדחק שבגופה. כאשר אישה הרה מסוגלת להבחין בכך שהיא במתח ומשתמשת בטכניקות למתן את העלייה החדה בהורמוני הדחק ולאזן את המערכת ההורמונלית בגופה, היא מאפשרת למוחו של תינוקה "לטבול" בהורמונים מרגיעים. וירת' טוען שכאשר היא עושה זאת, היא בעצם "מלמדת" את מוחה ו גם את מוחו של התינוק שלהיות במתח "זה בסדר", משום שיש דרכים להתמודד עם מצב זה. וירת' ומומחים אחרים22 מדגישים את החשיבות שבהפחתת רמות מתח אימהי במהלך ההיריון. הם ממליצים על טכניקות שונות כמו התעמלות, הרפייה, מדיטציה ויוגה לעזור בהפגת מתחים.

מההורות שחווינו כילדים להורים שנהיה

מומחים מתחום הפסיכולוגיה הפרהנטלית והפרינטלית טוענים, כי חשוב שהורים שבדרך יהיו מודעים לאופן שבו הוריהם גידלו אותם ויפתרו בעיות שנותרו לא פתורות מולם, על מנת שדפוסים לא בריאים מן העבר לא יעברו לילדיהם. רצוי לעשות זאת עוד לפני הכניסה להיריון, אם ניתן19,28.

ההיריון יכול לעורר זכרונות לא מודעים וסוגיות מוקדמות שנובעות מאירועים שחווינו בינקות ובגיל צעיר. הורים שבדרך נוטים להרהר אודות האופן שבו הוריהם גידלו אותם ועל צורת ההורות שהם שואפים לה. אך מסתבר שבאופן בלתי נמנע, המצב הפסיכולוגי שלנו משפיע על ההורים שנהיה22.

 
הפסיכיאטר דניאל סיגל ומדריכת ההורים מרי הארצל כותבים בספרם Parenting From the Inside Out25 כיצד הורים יכולים לפתח מודעות לקשר שבין חוויות הילדות, בייחוד סוגיות הקשורות להיקשרות, לבין חייהם בהווה ועל האופן שבו הם מתפקדים כהורים. בספרם, המבוסס על מחקרים מתחום "ההיקשרות" וחקר המוח השניים טוענים, כי מודעות זו מאפשרת להורים לפתח מערכות יחסים מהנות ואפקטיביות עם ילדהם.
 
 
על תיאוריית ההיקשרות והורות
תיאוריית ההיקשרות פותחה על ידי הפסיכיאטר והפסיכואנליטיקן ג'ון בולבי בסוף שנות ה 50. בבסיס התיאוריה עומד הרעיון, כי חוויות ילדות מול הורינו משפיעות באופן משמעותי על תחושת רווחה פני מית אותה הוא כינה "בסיס בטוח"26. בולבי טען, כי כאשר פעוט חווה הורות מעודדת ותומכת, הדבר תורם להתפתחות תחושת הערך העצמי שלו ואמון באחרים. אלו מהווים מודל שעל פיו יפתח מערכות יחסים בעתיד3.
 
מרי אינסוורת', פסיכולוגית וחוקרת קנדית שעבדה עם בולבי פיתחה ניסוי בשם "מצב הזר" במטרה לבחון את התיאורייה של בולבי. ההנחה התאורטית היא שלילדים המפתחים התקשרות תקינה להוריהם, משמשים ההורים "בסיס בטוח" שממנו אפשר לצאת ולחקור את הסביבה בתחושת ביטחון. "מצב הזר" בוחן את האינטראקציה בין פעוט בן שנה ואחד מהוריו (בדרך כלל, אימו) במהלך סדרה של אירועי היפרדות ואיחוד בנוכחות אדם זר. בעזרת ניסוי זה סיווגה אינסוורת' את התינוקות לפי התנהגותם, והראתה כי ישנם שלושה סוגים של התקשרות בין פעוטות לאמותיהם: התקשרות בטוחה, התקשרות נמנעת והתקשרות חרדה אמביוולנטית26.

מרבית הפעוטות נופלים תחת הקטגוריה של התקשרות בטוחה. פעוטות אלו יכולים להראות סימני מצוקה בזמן ההיפרדות אך מחפשים את קרבת האם עם שובה ונרגעים בקלות. פעוטות עם התקשרות נמנעת, אינם מביעים סימני מצוקה במהלך ההיפרדות ויכולים להגיב באדישות או להתעלם בהפגנתיות. בדיקות של מדדי סטרס פיזיולוגיים במהלך הניסוי מראות שאף על פי שפעוטות אלו נראים אדישים, בפועל הם מצויים במתח רב ומבחינים בשובה של האם. פעוטות עם התקשרות חרדה אמביוולנטית מחפשים את קרבה האם בזמן האיחוד אך אינם נרגעים בקלות. הם מראים יחס אמביוולנטי כלפי האם. מחד, הם בוכים ומביעים רצון לקרבה, אך מאידך, ברגע שהאם מתקרבת הם דוחים אותה16. סיווג רביעי, התקשרות לא מאורגנת, נוסף מאוחר יותר על ידי תלמידתה של אינסוורת', מרי מיין. פעוטות עם התקשרות לא מאורגנת מביעים התנהגות מוזרה, מבולבלת וכאוטית במהלך האיחוד עם האם: הם מתקדמים לעברה אך אז פונים לכיוון שונה לחלוטין11,26.

 

אינסוורת' מצאה, כי איכות מערכת היחסים בין הורים לילדיהם במהלך שנת החיים הראשונה יוצרת סוג מסוים של התקשרות בילד. באופן כללי, היא גילתה, שהתקשרות בטוחה מתפתחת בילדים להורים אשר רגישים לילדיהם, שהתקשרות נמנעת מתפתחת בילדים להורים שנוטים להזניח או לדחות את ילדיהם, ושהתקשרות חרדה אמביוולנטית מתפתחת בילדים להורים שמתנהגים בצורה מטרידה וחודרנית כלפי ילדיהם. בשלב מאוחר יותר, מרי מיין מצאה שהתקשרות לא מאורגנת מתפתחת בילדים להורים אשר מתנהגים בצורה מפחידה עם ילדיהם26.
 
על מנת להבין מדוע הורים לילדים עם סוגי התקשרות שונים מתנהגים בצורה כזו, מרי מיין פתחה ראיון מיוחד להורים בן 20 שאלות בשם Adult Attachment Interview. הראיון מתמקד בילדות ומערכות יחסים שההורה חווה והוא עוזר לקבוע סוג ההתקשרות של ההורה. ניתוח הראיון מתמקד באופן שבו ההורה עונה על השאלות ולא באימות העובדות שהוא מתאר. המטרה היא לבחון כיצד ההורה עשה אינטגרציה של זכרונות מתקופת הילדות. מיין מצאה ארבעה קטגוריות של התקשרות הורית וגילתה כי סוג ההתקשרות של ההורה מנבאת בצורה טובה את האופן שבו הילד שלו ייקשר אליו בעתיד. באופן כללי, תיאור קוהרנטי ועקבי של חוויות ילדות בהורה, מנבא התקשרות בטוחה בילד. או במילים אחרות, האופן שבו ההורה טופל על ידי הוריו כילד משפיע באופן ישיר ואף מנבא את האופן שבו הוא יתפקד כהורה7,26.
 
דניאל סיגל ומרי הארצל מנחים את קוראי ספרם כיצד ניתן לעשות אינטגרציה של זכרונות ילדות ולפתח תיאור קוהרנטי ועקבי של חוויתם. הם מסבירים שכאשר טראומות העבר נותרות לא פתורות ולא מודעות, הורים נוטים להגיב בצורה לא מתאימה לילדם כאשר זה עושה דבר מה שמעורר זכרונות אלו26 אך כשהורים נהיים מודעים יותר לעברם, הדבר מאפשר להם להירפא ולמצוא דרכים בריאות להיקשר לילדיהם ולתמוך בהם7.
 
  1. Barrack, C. (2007). A journey of love: The influence of prenatal and perinatal psychology on parent-child bonding. Journal of Prenatal & Perinatal Psychology & Health, 22(1), 55-78.
  2. Beydoun, H. &Saftlas, A. F. (2008). Physical and mental health outcomes of prenatal maternal stress in human and animal studies: a review of recent evidence. Paediatric & Perinatal Epidemiology, 22(5), 438-466.
  3. Bowlby, J. (1982). Attachment (2nd ed.). New York: Basic books.
  4. Challis, J. R.G. (1995). CRH, a placental clock and preterm labour. Nature Genetics, 1, 416.
  5. Chamberlain, D. B. (1997). Early and very early parenting: New Territories. Journal of Prenatal & Perinatal Psychology & Health, 12(2), 51-59.
  6. Chamberlain, D. B. (2003). Communicating with the mind of a prenate: Guidelines for parents and birth professionals. Journal of Prenatal & Perinatal Psychology & Health, 18(2), 95-108.
  7. Contey, C. A. (2006). Mothering the integrated self: Two women's experiences of mothering through the lens of an emerging new paradigm. Unpublished Dissertation, Santa Barbara Graduate Institute, Santa Barbara, CA.
  8. Emerson, W. (1987). Treatment techniques and research outcomes: Pre- and perinatal trauma in infants and children. (Available from Emerson Training Seminars, 4940 Bodega Highway, Petaluma, CA 94952).
  9. Emerson, W. (1999). Shock: A universal malady - prenatal and perinatal origins of suffering. (Available from Emerson Training Seminars, 4940 Bodega Highway, Petaluma, CA 94952).
  10. Gutteling, B. M., De Weerth, C., Willemsen-Swinkels, S. H. N., Huizink, A. C., Mulder, E. J. H., Visser, G H. A., et al. (2005). The effects of prenatal stress on temperament and problem behavior of 27-month-old toddlers. European Child & Adolescent Psychiatry, 14(1), 41-51.
  11. Hesse, E., & Main, M. (2000). Disorganized infant, child, and adult attachment. Journal of the American Psychoanalytic Association, 48(4), 1097-1127.
  12. Huizink, A. C., de Medina, P. G., Mulder, E. J., Visser, G. H., & Buitelaar, J. K. (2002). Psychological measures of prenatal stress as predictors of infant temperament. Journal of the American academy of child and adolescent psychiatry, 41(9),1078-1085.
  13. Huizink, A. C., de Medina, P. G., Mulder, E. J., Visser, G. H., & Buitelaar, J. K. (2003). Stress during pregnancy is associated with developmental outcome in infancy. Journal of child psychology and psychiatry, 44(6), 810-818.
  14. Laplante,D. P., Barr,R. G., & Brunet,A. (2004). Stress during pregnancy affects general intellectual and language functioning in human toddlers. Pediatric Research, 56,400-410.
  15. Lazinski, M. J., Shea, A. K., & Steiner, M. (2008). Effects of maternal prenatal stress on offspring development: A commentary. Archives in women's mental health, 11(5-6), 363-375.
  16. Main, M. (2000). The organized categories of infant, child, and adult attachment. Journal of the American Psychoanalytic Association, 48(4), 1055-1096.
  17. McCarty, W. A. (2005). Nurturing the possible: Supporting the integrated self from the beginning of life, Shift: At the Frontiers of Consciousness, 6, 18-20. Retrieved from http://www.noetic.org/publications/shift/issue6/main.cfm
  18. McCarty, W. A. (2008). Mother-baby bonding during pregnancy: A legacy of love. New York guide to healthy birth 2008. New York: Choices in Childbirth.
  19. McCarty, W. A., & Glenn, M. A. (2008). Primary psychology: Bridging the divide of early development. Retrieved from http://www.naturalfamilylivingsb.org/
  20. Mulder, E. J., Robles, D. P. G, Huizink, A. C., Van den Bergh, B. R., Buitelaar, J. K., & Visser, G. H. (2002). Prenatal maternal stress: Effects on pregnancy and the (unborn) child. Early Human Development, 70(1-2), 3-14.
  21. Nathanielsz, P. (1999). Life in the womb: The origins of health and disease (pp. 118-136). New York: Promethean Press.
  22. Nathanielsz, P. with Vaughan, C. (2001). The prenatal prescription. New York: Harper Collins Publishers.
  23. O'Leary, J. M. (1992). The parenting process in the prenatal period: A developmental theory. Pre- and Peri-Natal Psychology Journal, 7(2), 113-123.
  24. Riley, C. M. (1988). Teaching mother/fetus communication: A workshop on how to teach pregnant mothers to communicate with their unborn children. Pre- and Peri-natal Psychology Journal, 3(2); 77-86.
  25. Sandman,C. A., Glynn,L., Schetter,C. D., Wadhwa,P., Garite,T., Chicz-Demet,A., & Hobel, C. (2006). Elevated maternal cortisol early in pregnancy predicts third trimester levels of placental corticotropin releasing hormone (CRH): Priming the placental clock. Peptides, 27(6), 1457-1463.
  26. Siegel, D., & Hartzell, M. (2003). Parenting from the inside out: How a deeper self-understanding can help you raise children who thrive. New York: Tarcher/Putnam.
  27. Verny, T. R. (1988). Some aspects of prenatal parenting. International Journal of Childbirth Education, 3l(3), 19-20.
  28. Verny, T. R. with Weintraub, P. (2002). Tomorrow's baby: The art and science of parenting from conception through infancy. New York: Simon & Schuster.
  29. Wirth, F. (2001). Prenatal parenting: The complete psychological and spiritual guide to loving your unborn child. New York: Regan Books.
Creative Commons License
מומלץ לצפייה בגרסאות Internet Explorer 7 או FireFox 2 ומעלה